ועתה. ר״ל ועתה שמע את הטובה המיועדת לבוא:
עושך ויצרך. אשר עשה אותך ויצר אותך ומעת צאתך מבטן יעזר לך: וישרון. כן קרוים ישראל שהם העם הישר:
כי אצק. כמו שאני יוצק מים על ארץ צמאה וכו׳ כן יצוק רצוני הטוב על זרעיך: וברכתי. כפל הדבר במ״ש כי הרצון הוא הברכה:
וצמחו. יצמחו וירבו כאלו היו נתונים בין החציר ודומה לה: כערבים. כערבי נחל השתולים על פלגי מים הצומחים וגדילים מהר:
זה יאמר. הצדיקים שבהם יאמרו אנו מעולם לה׳ להאמין בו: וזה יקרא בשם יעקב. אלו הקטנים בני רשעים לא יהיו נוטים אחר דעת אביהם הרשעים אלא יקראו א״ע בשם יעקב להיות צדיקים כמוהו: וזה יכתוב ידו לה׳. אלו בעלי תשובה שיחייבו את עצמם לשוב לה׳ כמו המתחייב את עצמו בכתב ידו: ובשם ישראל יכנה. ובהם יהיה מי אשר יכנה עצמו בשם ישראל אלו הגרים אשר יתוספו עליהם:
אני ראשון. ר״ל קודם בריאת העולם: ואני אחרון. לאחר שתכלה העולם:
ומי כמוני יקרא. ומי הוא אשר יקרא לומר שהוא כמוני ויגיד ויערוך לפני הדברים הנעשים מעת שומי עם עולם והם כל הבריות: ואותיות. הדברים הבאים בזמן קרוב והדברים אשר תבואנה לזמן רחוק יגידו להם ר״ל בעבור עצמם להצדיק דבריהם וחוזר לתחילת המקרא לומר מי הוא אשר יגיד כאלה:
אל תפחדו. מאלהים אחרים: הלא מאז. במעמד הר סיני השמעתיך והגדתי שאין אלוה מבלעדי ואתה עדי בדבר זה כי פתח אז שבעה רקיעים והראה להם שאין עוד אחר כן ארז״ל: היש. וכי יש אלוה מבלעדי: ואין צור. אין חזק בעולם אשר לא ידעתיו אני וכאומר הלא אני הוא הנותן כח לכל החזקים ומכולם ידעתי:
יוצרי פסל. האומנים העושים הפסל כולם תוהו כי מעשיהם תוהו: וחמודיהם. הפסילים שהמה חמודים להם הנה אין בהם תועלת ועדיהם המה. הפסילים הם עדים בעצמם שלא יועילו כי לא יראו ולא ידעו מאומה ואיך א״כ יועילו לאחרים: למען יבושו. העדות ההיא תועיל למען יבושו החומדים אותם:
מי יצר אל. מי עשה שטות כזאת לעשות אל ולצקת פסל לבלי תועלת:
הן כל חבריו. המתחברים אליו לעבדו: וחרשים. האומנים העושים אותו הלא הם מבני אדם ואיך אפשר שיעשו אל: יתקבצו כולם. האומנים עם עובדי הפסל יתקבצו יחד ויעמדו להשכיל ולבחון בדבר וכולם יחד יפחדו מה׳ ויבושו במעשיהם:
חרש ברזל. עתה יספר מעשה הפסל ואומר האומן של ברזלי יעשה מעצד ופעל אותו ע״י גחלים בזרוע ובמקבות יעשהו ומחדשו: בזרוע כחו. בזרוע בכחו ובי״ת בזרוע משמשת במקום שתים ור״ל בכל אומץ כחו: גם רעב. אף כשירעב לא יעזוב מלאכתו עד שלא נשאר בו כח וכשיצמא לא שתה מים עד שנעשה עיף ויגע וכ״ז מרוב חשקו בהמלאכה ההיא:
חרש עצים. וכשנשלם מלאכת המעצד אז אומן העצים ינטה קו המדה על הקורה לחתכו במעצד לפי הראוי: יתארהו בשרד. אח״ז יסמן תואר הפסל בצבע השרד וע״פ המסומן יעשהו במקצעות והוא כלי מכלי הנגרים: ובמחוגה יתארהו. ובמחוגה מסבב בו ציורים עגולים לייפותו: כתפארת אדם. ר״ל שצורתו מפוארה משאר בעלי חיים: לשבת בית. ר״ל כל עצמו לא נעשה האל לשבת בבית כי ממקומו לא ימיש:
לכרת לו ארזים. למעלה סיפר מעשה הפסל מעץ חצוב ועתה אמר עוד יש מי אשר יטריח לבוא ביער ולכרות לו ארזים לעשות ממנו הפסל: ויקח תרזה ואלון. יש מי שיקח תרזה ואלון כי העצים ההמה יפים ביותר ועל שאינם חזקים כארז מחזק אותם במסמרי עצי היער: נטע אורן. ר״ל ויש מי אשר יטרח עוד יותר שנוטע מתחילה נטיעה של אורן הטוב למלאכה וממתין עד שיגדל ויהיה ראוי לפסל: וגשם יגדל. כאומר עם שכונת הנוטע הוא לעשות ממנו פסל על כל זה מגדלו הגשם בשליחות המקום כי עולם כמנהגו נוהג ועתידין הן ליתן את הדין וכמ״ש חז״ל בגזל סאה חטים וזרעה וכו׳:
והיה לאדם לבער. מאותו העץ עצמו יהיה מקצתו לצרכי אדם לבער בו את האש ויקח מהם. מהעצים ההם יקח מה מהם להבעיר אש להתחמם בו ואף מהם יסיק התנור ויאפה לחם ואף מהם יקח ויפעל בו אל וישתחו אליו: עשהו וכו׳. כפל הדבר במ״ש: למו. לפסילים ועם כי לא זכר אלא אחד הנה רבים הם:
חציו. ר״ל מקצתו שרף בתוך האש ע״י מקצתו אכל בשר כי יצלה בו צלי ויאכל וישבע ואף יחמם בשרו וישמח ויאמר האח הנה חממתי את עצמי אף נהנתי להיות יושב באור האש:
ושאריתו. הנשאר מהעץ יעשהו אל וחוזר ומפרש יעשהו לפסלו: יסגד לו. ישתחוה לו ויתפלל וכו׳:
לא ידעו. אין בהם לא דעת ולא בינה: כי טח. היצה״ר המסית טח עיניהם מלראות ולבותם מלהשכיל:
ולא ישיב. אינו נותן אל לבו לבחון בדבר ואין בו לא דעת ולא תבונה לחשוב הלא מקצתו שרפתי בתוך האש ואף וכו׳: אפיתי על גחליו לחם. אמר לחם ע״ש סופו כי אחר שנאפה נעשה לחם וכן וטחני קמח (לקמן מו): אצלה. כמו ואצלה ויתרו. ואיך אעשה הנותר לפסל המתועב בעיני ה׳ ואיך אשתחוה לענף עץ:
רועה אפר וכו׳. ר״ל לבו המהתל ומלעיג בו הסיתו שיקבל לרועה ומנהיג את הדבר אשר חשוב אל האפר כשישרפוהו: ולא יציל. אף האומן העושה הפסל לא יציל נפש עצמו ולא יאמר הלא מה שעשיתי בימיני הוא שקר ואין בו תועלת כי מעשה ידי הוא:
זכר אלה יעקב. אם העכו״ם לא יבינו את זאת אתה יעקב זכר אלה הדברים ולא תתפתה אחריהם כי עבדי אתה ולא עבד האליל: יצרתיך עבד לי. בראתיך להיות לי לעבד ולכן אתה ישראל לא תשכחנו:
מחיתי כעב. מעולם מחיתי פשעיך בעב הזה הנמחה במים: וכענן וכו׳. כפל הדבר במ״ש: שובה אלי. לכן שוב אלי כי אני הוא הגואל אותך:
רנו שמים. הוא דרך משל ור״ל שמחה גדולה תהיה בעולם: כי עשה ה׳. ר״ל עשה מה שעליו לעשות ולקיים והוא גאולת ישראל: תחתיות ארץ. היא הנקודה האמצעי׳ מכדור הארצי: יער. מקו׳ עמידת האילנו׳: ובישראל יתפאר. ע״י גאולת ישראל יתפאר בפי כל:
ויוצרך מבטן. מעת צאתך מבטן אמך יצרתיך לי לעם: עושה כל. כל דבר הנעשה לבדי. ואין מי יעזור לי: רוקע הארץ מאיתי. פרישת הארץ הוא מאתי ר״ל ממני:
מפר. מבטל האותות של חוזי הכוכבי׳ ולא יהיה כן: וקסמים יהולל. משטה דעת הקוסמי׳ ולא יועילו בפעולותיה׳: משיב חכמים אחור. לפי שדרך החכמים להתחכם בכל פעם יותר אמר שהמקום משיב החכמים לאחור ר״ל שמתטפשים ומתאבדים מן החכמה ונעשים סכלים:
מקים דבר עבדו. זה ישעיהו: ועצת מלאכיו. המה יתר הנביאים: האומר. אשר כל אחד מהם ניבא ואמר בעבור ירושלים שתהיה מיושבת מאנשים ובעבור ערי יהודה אמר שתהיינה בנויות אחר מפלת בבל:
האומר לצולה. אשר כל אחד מהנביאים אמר על בבל העומדת במצולה שתהיה מקום חורב רצה לומר שכל אוכלוסיה יאבדו ולפי שיושבת במצול׳ המשיל אבדן אנשיה ליבושת המי׳: ונהרותיך אוביש. כפל הדבר במ״ש:
האומר לכורש. אשר כל אחד אמר בעבור כורש שהוא יהיה רועי לרעות צאני והם ישראל והוא ישלים חפצי לאבד את בבל ולשלוח את ישראל מן הגולה: ולאמר. לצוות בעבור ירושלים לבנות אותה ואת ההיכל יצוה ליסדה (כי בימיו לא נבנה כי אם היסוד ונשלם בימי דריוש כמ״ש בחגי):
